Thursday, September 18, 2014

ב"ה

מחילת חובות היא תחיית המתים ממש ואין אחרת

רבנים כוחניים במשך הדורות עשו מיסטיפיקציה של הענינים הכי מרכזים וחשובים בתורה כדי שלא נעריך באופן נכון את משמעות מעשינו בעולם זה (שהוא העולם הבא – הבא באופן תמידי).

הלווה כסף, מרוב פחד וחוסר בטחון, מוכר את עצמו לעבד, חושף את עצמו לסכנות ההוצאה לפועל וקובר את עצמו חיים בחובו.

המוחל על חובו של הלווה הוא גואלו ממש. הוא מחזיר לו את חירותו, מציל אותו מהעוני הנמשל למוות ומוציא אותו מקבר החוב בו היה קבור.
דרך אגב, המוחל חוב גם נמחלים לו חובותיו המוסריים – חובות שאולי הוא גורר במשך גלגולים רבים.

איך בן אדם שנמחל לו חוב מרגיש? הוא מרגיש מחיה!

מחיה זאת היא המובן האמתי של תחיית המתים ואין תחיית המתים אחרת. שלא יבלבלו לכם ת'מח עם כל מיני אמונות טפילות.

המבקשים לקבור את רעייותיהם בקבר של חוב – דהיינו, אלה המציעים "הלוואות בתנאים קלים" – במיוחד אלה העושים זאת לקראת שנת השמיטה, ירצו את עונשם בפועל. אין עונשין בתנאי למבקש לקבור את אחיו. אסור לרחם על רשע כזה.

כמו כן, מי שלא מזהיר את בן אדם כי לפניו בור ולא קורא לא לעצור פן יפול אל תוכו – גם הוא אשם.