Wednesday, July 09, 2014

ב"ה

מדוע השלום בושש לבוא?

כשאנו, היהודים בהמונינו, אומרים: "אני רוצה שהשלום יבוא", אנו מקבלים מהבריאה בדיוק כמן שציווינו – מציאות בה השלום רצוי ויבוא בעתיד לא ידוע. זה מצב סטטי כפי שהורינו ליקום לעשות – להנציח את הרצון שהשלום יבוא. כדי לעשות כן, השלום בהכרח אף פעם לא יבוא – כדברינו תג לתג.

עלינו, היהודים בהמונינו, לצוות את הבריאה להגשים את השלום עתה – בלי תקוה ובלי רצון לאיזה עתיד בלתי ברור. צווי פשוט אל היקום להגשים שלום.

בטוח יהיו היהודים שישאלו: מה אנחנו? האלהים? אנחנו יכולים לצוות על היקום מה להגשים?
אכן כן. אנחנו, בית ישראל, האלהים. אלא מי? (אלהים = 646 = אלה האדם, ואנו, היהודים, נקראים האדם).

וכל עוד אנו בורחים מאמת זאת, היקום ימשיך להתנהל כאילו בעל הבית נמצא בחו"ל לתקופה לא מוגדרת.

אנחנו, היהודים בהמונינו, מתפללים אל אל במרום, רחוק, רחוק מאתנו, לכן הבריאה מונהגת בהתאם. זה בספק אם אפילו על הגויים להתפלל כך. אבל בטוח כי אנו, היהודים, לא אמורים להתפלל כך. תפילה בשבילנו צריכה להיות צווי אל המעמקים בקרבנו להוציא את הכי טוב מהכח אל הפועל – אך ורק אם התפילה באשור כנסת ישראל (ישראל = מאשר). אז כאשר יהודי או יהודיה מתפלל/ת, עלינו לכוון להכי טוב לבריאה כולה ואז להזמין עצרת של כנסת ישראל לאשר את התפילה. כך, התילה יוצאת מהכח אל הפועל ומתממשת כמציאות בהנהגת כלל ישראל.

כך אנו צריכים להתפלל לשלום. עלינו לצוות שלום על היקום ולא סתם לרצות שיבוא שלום כי כוונה זאת מיצרת מציאות ממושכת בה השלום בושש לבוא.

אחי, היקרים מכל, אנו, היהודים, אלהים. אם אנו מרשים לעצמנו להיות בהכחשה עצמית המונית, בדכאון, ברוגז, להרגיש חלשלושים חסרי אונים ובשליטה ע"י הבריות (לא, חבר'ה, אנו לא נבראים, אנו הבורא!) – הבריאה לא תיוושע. כי אין לה מושיע בלעדנו.


דורין אלן בל-דותן, צפת
DoreenDotan@gmail.com

Join the Blue Ribbon Online Free Speech Campaign
Join the Blue Ribbon Online Free Speech Campaign!