ב"ה

מה זאת שמירת שבת?

כדי להבין מה זאת שמירת השבת, אנחנו צריכים לדעת מה זאת שבת.

עלינו לדעת כי זמן אינו מושג מופשט, אלא המוזמנים לחיות אתנו. אז, שבת אינו מושג מופשט בזמן מופשט, אלא המזמנים לעשות שבת אתנו ממש.

זמן = 747 = מקראות = להבין = הויה כאן

הויה = 26 = אם כל בית ישראל הקדושה

= 2024 = 26 = בת ברית העתיקה קדושה

= בת ברית א"י = 1025 = 26

אלהים = 646 = כתר הויה = אם היהודיה

= היהודיה אם = לדורות = מדברת

= ראה לדות = אלה האדם = אלה עמך

שבת = 702 = בן = בת מכל דור

= הארצות = ברך

= אתם נולדים = 1701 = 702 = קראת עלץ

השבת = 707 = זן = און = הבת מכל דור

= הבן = בהן = הארצות

לשבת = 732 = לברך = יהיה בן

=  הוא כל עם

הגן = 708 = חן = אזן = האוצרות
= עלץ השבת

אדם = 605 = השש = אם אשר בשר

= 1604 = 605 = קרן עץ החיים = 2603

= 605 = עלץ לב אם משלם

חוה = 19 = הוגה = גוי = אחוד= אחי

בן חוה = 721 = כאן = בת חוה מכל דור

= גוי הארצות

המציאות = 552 = בנך

יום = 616 = התורה = דורות = את ההרה

זכור = 233 = רגל = לברא = יהי אור

שמור = 546 = רשמו = אשמרה

= אלהיך = אהליך = מעלץ שרה

= 1545 = 546 = מעלץ חכמת הלב

= מקרן חכמת הלב

= חכמת הלב מעתיק הקדוש

= אשר היהודיה

ענג = 123 = כל חכמה = אדמה חכמה
= כל נביאי

כי פי = 120 = צל = כמני

= מועד = עומד = עמי
= אליהו הנביא = ישעיהו בן אמוץ הנביא

= 2118 = 120

כי פי הויה = 146 = המצוה = קולי

כי פי הויה מדבר = 352 =  נשב = משיב

= כל שב = דבר המצוה = ראה המצוה

= יקיר לב = דבר קולי = ראה קולי

השבת היא הארצות וכל היושבים בהן. על היהודים לדעת כי כל יושבי התבל הם בנינו ובנותינו ועלינו לאהובם בכל מאדנו. עלינו לשמור עליהם כאוצרות הכי יקרים. זאת המצוה.

על כל יהודי לאהוב את כל גויי הארצות כאב ועל כל יהודיה לאהוב את כל גויי הארצות כאם. זאת שמירת השבת.

יהודי הלא אוהב את הגויים ואינו שומר עליהם ועל ארצותיהם אינו שומר שבת כלל. יהודיה הלא אוהבת את גויי הארצות בכל מאדה כושלת כאם.

עתה אנחנו יכולים להבין את הפסוקים הבאים נכונה.

וַיִּקַּח יְה‍ֹוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ – בראשית ב: ט"ו

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ – שמות כ:ז

שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְה‍ֹוָה אֱלֹהֶיךָ - דברים ה י"א

אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז, תִּתְעַנַּג עַל-יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי יְה‍ֹוָה, דִּבֵּר – ישעיהו הנביא נ"ח: י"ג-י"ד